שיחה עם ילד/ ולדיסלב שלנגל אֶלֶף תְשַׁע מֵאות אַרְבָּעִים וּשְתַּיִם, אֵם וּבְנָהּ, בֵּית מְלָאכָה, בַּיִת... כְּחוּלִים הֵם פָּנָיו שֶל הַיֶלֶד, שַׂעֲרות הָאֵם כְּחָלָב לְבָנות, הַגִידִי, אִמִּי – מַקְשֶׁה הַפָּעוט – מַה זּאת אומֶרֶת: רָחוק... רָחוק, יַלְדִי, זֶה אֵי שָׁם בֶּהָרִים, מֵעֵבֶר לַיְעָרות, מֵעֵבֶר לִנְחָלִים... רְחוקִים הֵם פַּסֵי הָרַכֶּבֶת... וּמַסָּעוֹת בְּיַם הָאֵין סוֹף. רְחוֹקִים הֶהָרִים אֲדוּמִּים כְּשַׁלְהֶבֶת... וּסְפִינוֹת בָּאוֹפֶק הַסָּגוֹל, וְצַפְרִירֵי בוֹקֶר הַקַּלִּילִים כָּל כָּךְ, רְחוֹקִים הֵם אִיֵּי הַפָּז, וְרָחוֹק הוּא הַדֶּשֶא יָרוֹק וְרַעֲנָן וְהַחול הַיָּבֵשׁ וְהָרַךְ. אֲבָל אֵיךְ לְהַסְבִּיר לַיֶּלֶד אֶת הַמּוּשָּׂג רָחוֹק... כְּשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵם נְהָרוֹת... וּמֵעוֹדוֹ לא רָאָה הַר יָרוֹק... וְלא נוֹתְרוּ בְּזִכְרוֹנוֹ כְּמוֹ לְאִמּוֹ... תְּמוּנוֹת חֲרוּתוֹת כֹּה עָמוֹק. אָז אֵיךְ לְהַסְבִּיר לַיֶּלֶד מַה זּאת אוֹמֶרֶת רָחוֹק... רָחוֹק – בְּנִי – עוֹנָה לוֹ הָאֵם, וְדִמְעָה עַל פָּנֶיהָ זוֹלֶגֶת רָחוֹק, יַלְדִי, זֶה מֵהַבְּלוֹק שֶׁלָּנוּ וְעַד לְבָתֵּי הֵמְּלָאכָה שֶל טֶבֶּנְס...