"התפקיד שלי היה ניהול בית הספר בגטו. היה זה בית ספר יחיד במינו. צוררינו אסרו עלינו את חינוך ילדינו, על כן ייסדנו את בית ספרנו במחתרת: סידרנו את הילדים בכיתות קטנות ופיזרנום על פני כל חדרי הגטו [...] כיתות כיתות היו מתגנבים ילדינו אל בית ספרם, היו מצטופפים בחדרים אלה ושומעים במשך שעתיים תורה מפי מוריהם ויוצאים אחר כך בהיחבא על מנת לפנות מקום לכיתה שנייה. רעבים ועירומים היו באים ללימודים, ומוריהם יכולים היו להמציא להם רק פעם אחת בשבוע, ביום ו', אחרי רחיצה באמבטיה חמה, גם פרוסת לחם מרוחה בריבה. ואף על פי כן לא היו עוד מעולם תלמידים מסורים לבית ספרם, למוריהם וללימודים כילדי הגטו. במשך כל עשרות שנות עבודתי לא היה לי ריכוז כזה של ילדים מוכשרים כמו בבית הספר לילדי עוני אלה [...]