בשלב הראשון של לימוד נושא השואה מומלץ ללמד את השואה דרך הדגשת הממד החווייתי של היחיד בליווי מושגי יסוד בסיסיים, מוגבלים ומבוקרים. את התלמידים ילמד מורה או מבוגר המוכרים להם ושיש להם קשר טוב עמם. דמות כזו תהווה עוגן ביטחון לתלמיד ותוביל אותו בהיכרות עם הנושא הקשה הזה. בכל מקרה, חשיפת התלמידים לנושא צריכה להיעשות בדרך שמותאמת ליכולתם הרגשית והקוגניטיבית, ואין לחשוף אותם בגילים הצעירים לכל המאורעות והמוראות של השואה. ככל שהילד צעיר יותר, רצוי להציג לפניו סיפור אישי שיש בו גם התמודדות חיובית כמו סיפור הצלה או סיפור על חסידי אומות העולם.

בשלב השני, כדי להרחיב את היריעה ואת ההיכרות עם הגורלות השונים של יהודים בשואה, אנו עוברים לדבר על המשפחה. ההיכרות עם המשפחה מרחיבה את העיסוק בנושא לדמויות נוספות ולמצבים הקשים השונים שהתמודדו עמם בתקופת השואה מעבר לדמותו של היחיד וללימוד ודיון ביחסים בין קבוצות אנשים בתקופה הקשה הזאת. התרכזות במשפחה מאפשרת לנו לעסוק במסגרת אנושית שמוכרת לתלמידים ושהם יכולים לפתח כלפיה אמפתיה.
בשלב זה אפשר גם להתחיל להעלות דילמות בסיסיות שיובנו לתלמיד, מתוך עולמם של הילדים ושל המשפחה. כך נרחיב את מושגיהם של התלמידים על התמודדויות יום-יומיות במהלך השואה, לרבות דיון באפשרויות העמידה בתקופת משבר.